"הוא הילד הכי חכם בגן… אז למה הוא פשוט לא מצליח להשתלב?"

הבן שלי אוטיסט. מילולי ומבריק.

הוא יצירתי ויודע להתבטא בצורה יוצאת דופן.

וזה בדיוק מה שגרם למערכת לפספס אותו במשך שנים, ולגרום לי להרגיש שאני פשוט אמא לא מספיק טובה.

הכל התחיל עוד בגן. יונתן לימד את עצמו לקרוא בגיל ארבע, וידע למנות את כל כוכבי הלכת לפי הסדר.

אבל בזמן חוג המוזיקה הוא היה יושב בצד, אוטם אוזניים בגלל הרעש.

הגננת קראה לי לשיחה, והיא זו שהעלתה בפעם הראשונה את המילה הזאת.

היא אמרה שכדאי לבדוק, ושלחה אותנו לאבחון.

ואז התחלנו לחכות. תור לאבחון התפתחותי בגיל ארבע זה לא דבר שקורה מהר. חודשים על גבי חודשים.

ובינתיים כולם סביבי המשיכו להרגיע: "הוא פשוט ילד נורא רגיש וחולמני. הוא בעולם משלו, אבל זה יעבור לו עד כיתה א'."

אבל זה לא עבר. בכיתה א' זה התרסק.

פתאום יש צלצולים, הצפות חושיות, 35 ילדים בכיתה, ודרישה לשבת במקום 45 דקות ברצף.

הוא התחיל לחזור הביתה, לזרוק את התיק ולצרוח על כל דבר קטן.

יועצת בית הספר אמרה לנו בחמלה: "יש לו פוטנציאל אדיר, אבל הוא פשוט בוחן גבולות. אתם חייבים להיות יותר נוקשים איתו בבית."

הלכנו לנוירולוג, וקיבלנו הסבר אפשרי לפחות לחלק מזה: ADHD, על רקע האוטיזם.

נשמתי לרווחה. "יש לזה כדור," חשבתי, "אולי עכשיו קצת יסתדר."

אבל הכדור עזר לו אולי להעתיק מהלוח.

הוא לא עזר לו לקרוא את המפה החברתית בהפסקה, והוא לא מנע את התקפי הזעם והבכי של אחרי הצהריים.

האבחון שהתחיל בגן חזר סוף סוף עם תשובה: יונתן אוטיסט.

אבל רק לקראת כיתה ג', אחרי סדרת אבחונים נוספת, קיבלנו את התמונה המלאה שכללה גם את קשיי הקשב, אבחנה כפולה של אוטיזם ו-ADHD (AuDHD).

"אבל הוא נראה ומתנהג כל כך רגיל"

זאת הבעיה עם ילדים אינטליגנטים ומילוליים שהם אוטיסטים. המוח שלהם עובד שעות נוספות כדי לחפות על הקושי.

יונתן יכול לשבת מול מורה למדעים ולנהל איתה שיחה ברמה של חטיבת ביניים.

אז כשהוא פתאום לא מצליח להתארגן על הקלמר שלו, או מסרב לעבוד בקבוצה, המערכת מיד מסיקה שהוא עושה דווקא.

ואני ישבתי מול היועצת, מהנהנת, ובפנים נשברתי. את חושבת שאנחנו לא מנסים?

ניסינו קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, טבלאות חיזוקים, עונשים, הבטחות.

ניסיתי הכל, כי כולם סביבי שידרו לי שאם הילד כזה חכם, הבעיה היא כנראה בחינוך שלנו.

הכי בודד שהרגשתי לא היה כשהוא השתטח על הרצפה בסופר. זה היה בימי ההורים ובוועדות שילוב, כשצוות שלם הסביר לי בנימוס שהילד שלי פשוט "בוחר" לא לשתף פעולה.

מה שלא ידעתי, ושינה לי הכל

זה קרה בהרצאה של פסיכולוגית התפתחותית בערב אחד. היא דיברה על תופעה שנקראת "קריסת אחרי הצהריים" אצל ילדים אוטיסטים משולבים.

המשפט שלה נחת עליי כמו סטירה:

"הם לא בודקים גבולות. הם פשוט מכלים את כל משאבי הוויסות שלהם רק כדי לשרוד את היום."

היא הסבירה שעבור ילד אוטיסט עם קשיי קשב, המסגרת היא שדה מוקשים של רעשים ומצבים חברתיים.

הם שמים עליהם סוג של 'מסכה' ומתאמצים לתפקד לפי הכללים.

וכשהם מגיעים למקום הבטוח שלהם, הביתה, המערכת שלהם קורסת. הם מתפרקים על השטות הכי קטנה, כמו העובדה שהחביתה נחתכה למשולשים ולא לריבועים.

ישבתי באולם ובכיתי. הילד שלי לא התחצף. הוא היה מוצף.

מה שכן עשיתי, אחד אחרי השני

קודם כל, שיניתי את הציפיות שלי. הפסקתי להעמיס עליו חוגים וטיפולים אחרי שעות הלימודים.

הבנתי שזמן שקט בבית הוא קריטי לבריאות הנפשית שלו.

ביקשתי התאמות מבית הספר שלא קשורות רק לציונים: אישור לצאת החוצה לכמה דקות כשרועש לו בכיתה, ואפשרות להיות בספרייה בהפסקות במקום בחצר ההומה.

ולמדתי להגיד למורות, בלי להתנצל: "הוא לא עצלן. עומס חושי נראה לפעמים כמו בעיית ריכוז. כשהוא נאטם, תאפשרו לו להתרענן."

וכן בשלב מסוים הבנתי שאני מחפשת גם משהו טבעי שיתמוך במערכת העצבים העמוסה שלו.

הזהירות שלי, ולמה בכל זאת ניסיתי

כאמא לילד אוטיסט, ראיתי כבר הכל. הקהילה שלנו מוצפת בשרלטנים שמבטיחים "לרפא אוטיזם" עם ויטמינים, דיאטות קיצון וטיפולים באלפי שקלים.

פיתחתי אלרגיה להבטחות שווא.

אז כששמעתי על Hyperfocus, גומי על בסיס זעפרן, הדבר הראשון שעשיתי היה לקרוא את האותיות הקטנות ולחפש עוקץ.

מה שמצאתי היה מפתיע בכנות שלו. אין שום מחקר שאומר שזעפרן "מרפא" אוטיזם, ואף אחד לא טען ככה.

אבל כן מצאתי מחקרים מקצועיים שהראו שזעפרן עוזר לילדים בני 4 עד 17 עם קשיי קשב וריכוז, ותורם לרוגע הנפשי שלהם.

ליונתן יש אבחנה כפולה. בעיית הקשב והוויסות היא משקולת ענקית שמחמירה את הקושי החברתי שלו. זה מה שרציתי להקל עליו. לא יותר מזה.

הכלל שלי ברור: שום דבר לא נכנס לפה של יונתן שלי בלי אישור של הנוירולוגית שלנו.

ילדים אוטיסטים לוקחים לא פעם תרופות שונות. רק אחרי שהעברתי לה את הרכיבים והיא אישרה שזה בטוח עבורו ואין שום התנגשות, התחלנו לנסות.

מה השתנה, ומה לא

אני לא הולכת לספר לכן שיונתן הפך לילד אחר. הוא עדיין יכול להיסגר כשיש רעש חזק מדי, והוא עדיין חווה קשיים.

אבל משהו במרווח הנשימה שלו גדל. הכנת שיעורי הבית הפכה נסבלת יותר, וקריסות אחר הצהריים פחתו.

הוא מצליח סוף סוף להשתמש במוח המבריק שלו ללמידה בבית הספר, במקום לבזבז את כל האנרגיה רק על לשרוד את היום.

Hyperfocus

גומי על בסיס זעפרן במינון שנחקר, ללא סוכר מוסף וללא גלוטן. נועד לתמוך בשגרה עמוסה.

לקריאה על המוצר

60 יום החזר כספי

האינטליגנציה הגבוהה שלו היא מתנה, אבל היא גם מסווה מושלם לקשיים שלו. היום אני כבר לא מתנצלת בפני מי שלא מבין. התפקיד שלי הוא לרפד לו קצת את העולם, כדי שהוא יוכל לזרוח בו.